הטראומה מדברת

שלום קוראים לי טראומה

אני ילד מפוחד או אוסף של אנשים אבודים

אני מחפש מקום שייכות בית

יש לי הרבה שמות ולפעמים אני כל כך מפחד להיות לבד שאני מביא איתי חברים

כדי להרגיע אותי לוקחים כדורים לפעמים מעשנים כדי לשכוח אותי

ולפעמים עושים דברים אחרים רק כדי לרצות אותי

יש תקופות שאני מתעייף והולך לישון אבל אני אף פעם לא באמת עוזב

אל תשכחו אותי אני מפחד

אל תשכחו שאני בסך הכול ילד שמפחד להיות לבד

תלמדו אותי שאפשר לחיות גם איתי

שאני לא נטל כזה גדול

גם כשאני מפחיד אני בעיקר מתוסכל שלא רואים אותי שלא מטפלים בי

מתוך החשכה אנחנו אני והחברים שלי מבקשים רק קצת אהבה

קצת הבנה וקצת מקום

סליחה אם אנחנו מפחידים ככה זה לחיות איתנו

רכבת הרים שאין כמוה

לכבוד השנה החדשה אני מזמינה אתכם להצטרף אלי למסע ולהיות חלק מהוצאת הספר שלי לאור

אז מאיפה מתחילים

מהי ההתחלה הנכונה

האם לצלול ישר אל המילים הקשות

או קודם להכיר בין השורות

אלה המילים שלי

המילים שלא יצאו שנים כי הן פשוט לא היו מוכנות

עכשיו הגיע הזמן שלהן לפרוץ

אני עינב

אני כותבת לנשמה

כותבת את הכאב החשוף של הפוסט טראומה המורכבת

של הדיכאון לצד החרדה

של האוסידי שמבצבץ מהבועה

ושל ההפרעת אכילה שמצטרפת לרעש הפנימי

בין המילים תפגשו אותי

ואולי ממש אולי תמצאו גם את עצמכם