"דמיינו אישה נאה ותמירה, קצוצת שיער, נטולת איפור, ג'ינס מרושל

במידה מדויקת, טי־שירט נכונה, פמיניסטית, לסבית, דוקטור ללימודי

מגדר, חריפה, כריזמטית, טום בוי ליברלית. ואז תארו לכם שהיא

מתנהלת כמו סבתא מסעודה משדרות – מפרידה בין בשר לחלב,

מחבבת קברי צדיקים ומעוניינת להפוך את השמרנות לבשורה".

את הטקסט הזה, שמתאר טוב יותר מכל אחד אחר את ד"ר גלי סמבירא

כתבה בגלגולה העיתונאי לא אחרת מגלית דיסטל אטבריאן. כמוני, גם

היא הכירה את גלי במסע למרוקו בעקבות הטוב המשותף, בימים שצמד

המילים הזה היה כנראה יותר פופולרי.

ההיכרות ההיא התפתחה למינויה של גלי למנכ"לית משרד ההסברה.

מינוי שהיה נגד כל הסיכויים. אישה יחידה שמונתה לנהל משרד

בממשלה הנוכחית, כזו שדווקא כשהקצוות דרשו מכל אחד לבחור צד,

התעקשה לקיים מרחב באמצע ולעבוד על הטוב המשותף. את התובנות

שלה מנתיב חייה ומהפרק הזה, ושברו, היא חולקת בספר שבידיכם.

מלמטה בגדול הוא מדריך רעיוני ומערכתי שמציב סימני דרך לישראליות

חדשה-ישנה. מפת דרכים למנהלות ומנהלים במגזר הציבורי ובמגזר

השלישי, ואולי גם יומן תובנות אישי שמיועד לאלו ש"תקועים באמצע".

בדיוק כמו גלי. אחת שנתקעה בעצמה בין לבין. חיה על התפר שבין

השירות הציבורי, חברה אזרחית, וייעוץ פרטי. מכירה היטב את עבודת

הממשלה, את המחנות בחברה האזרחית וגם את השבטים של החברה

הישראלית. ומתעקשת שלא לבחור צד. / יאיר שרקי

ד''ר גלי סמבירא, הנכדה של סבתא טוני, היא ממובילי גישת הטוב

המשותף. מתכננת אסטרטגיות להשפעה חברתית במשרדי ממשלה,

בעמותות, בקרנות פילנתרופיות וברשויות מקומיות, ופעילה חברתית.

מלמטה בגדול הוא ספרה השני.