אבל יותר מכל, אני מבקשת שתחזור

אל היקום המר והמדמם הזה,

כמו שפרחי הרודודנדרון הוורודים

שבים אל פארק ווז'ינקי אחרי הגשם,

ונשב על שפת האגם, בפינה מוצלת,

ונצפה בתנועת הברווזים

במים, ותפרח שוב,

ושפתיך הוורודות, הבהירות מן הפרחים

יציגו את החיוך הקסום, שהיה מקשט את פיך

גם ברגעים הקשים,

גם כשהעיר כולה עמדה להיחרב.

איפה החיוך הזה נמצא עכשיו?

הגשם פסק.

איפה הוא, הפרח האהוב?

לאן הוא נעלם?

אלה ימי מלחמת העולם השנייה. נערה פולניה מסתירה את אהובה היהודי ברווח צר בקיר, מאחורי ארון הספרים. היא כותבת על הכיבוש הגרמני ועל הפחד, על החיים בצל איום תמידי. היא נכנסת אל גטו ורשה בסתר, יוצאת אל היער ומסייעת לחבריה, המסתתרים מפני הנאצים. שיריה בונים גשר המחבר בין עולמה הפנימי המבקש נחמה לעולם הנחרב סביבה.

מורן בייטי טאבלר נולדה בתל אביב בשנת 1993. סיפוריה ושיריה פורסמו בכתבי עת רבים, וזכו בתחרויות. היא כתבה את הספרים "הכלה מטבריה" (2019), "רובים ובועות סבון" (2019), "מעיין נעורים" (2020), "זוהר הים" (2021), "נשיקת המים" (2024), "ניחוח הגשם" (2024) ו"בצל חיבוקך" (2026). "אהובי בעל קעקוע הדמעה" הוא ספרה השמיני. היא נשואה לאהוב לבה טרייסי ופועלת למען זכויות האדם.