"When you finally join me, when our souls meet again on some distant shore, I will be there, waiting, still loving you, still burning for you, forever and always."
Driven by heartbreak and haunted by what he abandoned, Logan crossed the ocean he once disappeared behind in search of the love he left behind.
He arrived without warning, as suddenly as he had vanished, carrying the weight of silence, regret, and a love that never truly let him go.
But time had not waited.
Adrian was no longer the man who pulled him from the water. The years had carved something deep and irreversible beneath his skin. The wreckage Logan left still lingered, burning into every corner of Adrian’s soul, leaving scars that hadn’t healed, only deepened.
Yet Logan hadn’t come to say goodbye.
As the past rose between them—bitter, beautiful, and unfinished—Logan begged for time, for forgiveness, for the future they never dared to imagine. And Adrian, standing at the edge of something he had never named aloud, had to choose: would he let the man who broke him be the one to save him?
"Now, if the tide pulls you away from me, if you go where I cannot follow, if your breath stills before mine, then I will never set foot in the water again, I will never cross the tide, never chase the horizon, never let the wind carry me forward. Because the ocean is no longer my home."
Echoes in the Tide is the second book in The Streams of Water Duet, a lyrical, heart-wrenching MM love story of soulmates who meet at the edge of death, fall in love across oceans, and learn that the current of true love never stops pulling.
"כשתצטרף אליי סוף־סוף, כשנשמותינו ייפגשו שוב על חוף רחוק כלשהו,
אני אהיה שם, ממתין, עדיין אוהב אותך, עדיין בוער בשבילך, לנצח ותמיד."
מונע משברון לב ונרדף בידי מה שנטש, לוגן חצה את האוקיינוס שמאחוריו נעלם פעם, בחיפוש אחר האהבה שהשאיר מאחור. הוא הגיע בלי אזהרה, בפתאומיות שבה גם נעלם, נושא עמו את משקל השתיקה, החרטה, ואהבה שמעולם לא באמת הרפתה ממנו.
אבל הזמן לא חיכה.
אדריאן כבר לא היה האיש שמשך אותו מן המים. השנים חרטו בו משהו עמוק ובלתי הפיך, מתחת לעור. ההריסות שלוגן הותיר אחריו עודן בערו בכל פינה בנשמתו של אדריאן, מותירות צלקות שלא נרפאו, רק העמיקו.
אך לוגן לא חזר כדי להיפרד.
כשהעבר עלה ביניהם, מריר, יפה ובלתי גמור, לוגן התחנן לזמן, למחילה, לעתיד שמעולם לא העזו לדמיין. ואדריאן, העומד על סף משהו שמעולם לא העז לקרוא לו בשם, נדרש לבחור: האם ייתן לאיש ששבר אותו להיות גם זה שיציל אותו?
"ועכשיו, אם הגאות תמשוך אותך הרחק ממני, אם תלך למקום שאליו איני יכול לעקוב, אם נשימתך תיעצר לפני שלי, אז לעולם לא אדרוך שוב במים, לעולם לא אחצה את הגאות, לא ארדוף אחרי האופק, ולא אתן לרוח לשאת אותי קדימה. כי הים כבר איננו הבית שלי."
מהדהד בגאות הוא הספר השני בדואט The Streams of Water, סיפור אהבה לירי ושובר לב בין שני גברים, נשמות תאומות הנפגשות על סף המוות, מתאהבות מעבר לאוקיינוסים, ולומדות שזרם האהבה האמיתית לעולם אינו מפסיק למשוך.
