הטירה הכחולה הוא אחד הספרים הבודדים למבוגרים שכתבה לוסי מוד מונטגומרי, מחברת ״האסופית״. הרומן שיצא לאור ב 1926 כבש לבבות של מיליוני קוראים ברחבי העולם ומסיבה כלשהי לא תורגם מעולם לעברית, עד עכשיו.

ולנסי סטרלינג מתעוררת לבוקר יום הולדתה ה-29 בדמעות. אמה וכל משפחתה המורחבת כבר גזרו את גורלה להישאר לנצח ״הרווקה הזקנה״ של המשפחה, אבל ולנסי מעולם לא ויתרה על תקווה קטנה ומבויישת - למצוא אהבה.

מהעיתונות:

״מן העמוד הראשון ועד האחרון זהו רומן מובהק של ל. מ. מונטגומרי: סיפור מלא רגש והומור, שופע רומנטיקה עדינה, עשיר בדמויות בלתי־נשכחות, מסופר בצורה מרתקת ונוגעת ללב.״ New York Times

קצת עליי, המתרגם: שמי איתי אורן, אני מוזיקאי, פסנתרן, מנצח מקהלות, כותב ומתרגם שירים. כשנתקלתי לראשונה בספר ״הטירה הכחולה״ באנגלית התאהבתי מיד בדמות הראשית ולנסי סטרלינג, כל כך רציתי שהיא תצליח והייתי מיד בעדה. חיפשתי תרגום של הספר לעברית והופתעתי לגלות שספר כזה ענק לא תורגם מעולם לעברית. החלטתי לקחת על עצמי את המשימה ולתרגם את הספר במלואו. התגובות שאני מקבל מהקוראים מרגגשות אותי מאוד ואני שמח שהצלחתי להביא את היצירה הזאת לקהל הישראלי.

להזמנת מפגשים ופניות נוספות: itayor@gmail.com

מתגובות הקוראות והקוראים:

⭐⭐⭐⭐⭐

אלה:

״סיימתי לקרוא. זה יותר יפה מהאסופית. זה מושלם. טוב, מה אני אגיד, שאני מתה סופית. מה זה הספר הזה. מדהים כל כך. כמובן שבכיתי המון. אלוהים איזה ספר.

אפשר לחכות חיים שלמים שידברו לליבנו ואפשר להניח את ליבנו בידיים של סופרת מבריקה והיא תדבר לליבנו באופן אישי ועמוק. ליבי אחרי קריאת הספר השתנה. רומן late bloomer כמו הגיבורה שלו, על חיים שמקווים בכל ליבם לפרוח באמת. לו רק ינתן הזמן? לו רק החברה תאפשר? לו רק אומר לעצמי אמת? חירות אמיתית יכול רק אדם להעניק לעצמו. לא הקלישאה בחירות, אלה דווקא החציבה המתמדת לחיות אותה.

הספר "האסופית" היה עלי, אז איך זה יכול להיות שהספר "הטירה הכחולה" גם הוא עלי? תודה שתרגמת את הספר. קראתי אותו בנשימה אחת.

⭐⭐⭐⭐⭐

מאשה:

מקסים ומחמם לב, כמו להגיע לבקתה מחוממת אחרי מסע ארוך בשלג ולגלות שחיכו לך תה חם ופאי תותים. כל המתיקות וההומור ואהבת הטבע של מונטגומרי כאן, בתוספת קצת קדרות צינית וחדה. איזה יופי

⭐⭐⭐⭐⭐

אסתי

הספר מקסים. חבל שנגמר.

⭐⭐⭐⭐⭐

איריס

סיפור יפה תרגום טוב ובמיוחד בתקופה כזו זה ספר מומלץ

⭐⭐⭐⭐⭐

הרומנטיקנית

מושלם! תמים ונוגע חשוף ועוטף תקראו אגדה מחממת לב תודה למתרגם הנפלא שבזכותך קראתי את הפנינה הזו

⭐⭐⭐⭐

מרתק ומשעשע.

אהבתי ממש. בתור מעריצה מילדות של ספרי האסופית, נהניתי מאוד מהספר הזה. אם יש עוד ספרים של הסופרת, אשמח שיתורגמו לעברית.

⭐⭐⭐⭐⭐

שרון

ספר קסום! לקח לי קצת זמן להיכנס לספר וברגע שנכנסתי גמעתי אותו בשקיקה.

⭐⭐⭐⭐⭐

מור

קסם של ספר. כל הכבוד לאיתי אורן על יוזמה מבורכת. תענוג צרוף!

מזמינים ספר מודפס כאן באתר ומקבלים

אותו במשלוח עד הבית תוך 2-4 ימים!

מתוך הפרק הראשון:

אלמלא ירד גשם באותו בוקר של מאי, חייה של ולנסי סטרלינג היו שונים לגמרי. היא הייתה מצטרפת, יחד עם שאר בני משפחתה, לפיקניק האירוסין של דודה וולינגטון, וד"ר טרנט היה נוסע למונטריאול. אבל ירד גשם - וכעת תשמעו מה קרה לה בעקבותיו.

ולנסי התעוררה מוקדם, בשעה חסרת החיים וחסרת התקווה, השעה שלפני עלות השחר. היא לא ישנה היטב. איך אפשר לישון כשאת צריכה לחגוג מחר יום הולדת עשרים ותשע, כשאת לא נשואה, בחברה ובמשפחה שבהן רווקים ורווקות נחשבים פשוט כמי שנכשלו להשיג בן זוג.

העיירה דירווד ומשפחת סטרלינג כבר מזמן גזרו על ולנסי את גורלה - להישאר רווקה זקנה וחסרת סיכוי. אבל ולנסי עצמה לא ויתרה עד כה על שמץ של תקווה קטנה, עלובה ומבוישת שאולי בכל זאת עוד תבוא אהבה בדרכה. היא מעולם לא ויתרה - עד אותו בוקר רטוב ומחריד, שבו התעוררה להבנה כי היא בת עשרים ותשע, ואף גבר לא חפץ בה.

ולנסי לא התקוממה כל כך על עצם הרווקות. אחרי הכול, חשבה, זה לא יכול להיות נורא יותר מנישואים לדוד וולינגטון, או לדוד בנג'מין, או אפילו לדוד הרברט. מה שדקר את ליבה היה שמעולם לא ניתנה לה ההזדמנות להיות משהו אחר מלבד "רווקה זקנה". אף גבר לא חשק בה.

דמעות הציפו את עיניה בשכבה הדקה של החושך המאפיר אך היא לא העזה לבכות בחוזקה כפי שרצתה, משתי סיבות: ראשית, היא חששה שהבכי יביא עמו שוב את הכאב שפקד אותה לעיתים מסביב ללב. בלילה הקודם היה זה חמור מכל מה שחוותה עד כה. שנית, היא חששה שמא אמה תבחין בעיניה האדומות בארוחת הבוקר, ותטריד אותה במטרד אינסופי של שאלות קטנות ועוקצניות כיתושים על הסיבה לכך."נניח," חשבה ולנסי במין חיוך עגום,"שאגיד לה את האמת: אני בוכה מפני שאיני מצליחה להתחתן." כמה מזועזעת תהיה אמהּ - למרות שבכל יום ויום מחייה היא מתביישת בבתה הרווקה.

אבל צריך כמובן לשמור על מראית העין. באוזניה כבר הדהד קולה החמור והמצווה של אמהּ: "אין זה הולם שבחורה ממשפחה מכובדת כמו שלנו תחשוב על גברים". מחשבה על הבעת פניה של אמה הצחיקה את ולנסי - שכן היה לה חוש הומור שאיש מבני המשפחה לא העלה על דעתו. האמת היא שהיו עוד דברים רבים שלא ידעו עליה. אבל הצחוק שלה היה שטחי בלבד, ועד מהרה שוב שכבה שם, דמות קטנה ומכווצת, מאזינה לגשם השוטף בחוץ וצופה בסלידה באור הקר, חסר הרחמים, שזולג אט אט פנימה אל חדרה המכוער.