בספר "צוואות השבטים" מאוגדות שתים-עשרה צוואות המיוחסות לכל אחד מבניו של יעקב, הם שבטי ישראל, שנאמרו לבניהם ובני בניהם לפני מותם. הספר נכתב במקור בעברית, אך מלבד שתי צוואות הגרסה השלמה הקיימת היא יוונית, וממנה התרגום. למרות כל הכתוב על הספר וניכוסו אל הנצרות בשנים הראשונות לספירתם, אין ולו זכר לרעיונות נוצריים בו, והוא שייך במובהק לישראל.
כל צוואה בנויה במבנה דומה: תיאור חייו של בן יעקב, כולל חטאיו, ניסיונותיו וצדקותיו הבאות עם שיעור מוסרי ולימוד לקח המבוסס על הניסיון האישי, דברי אזהרה ונבואה בדבר החטאים העתידיים של צאצאי השבט, וכן נבואות אחרית על העתיד ועל הגאולה, זהות לדברי נביאי ישראל.
המסר המרכזי העובר כחוט השני בכל הצוואות הוא הדגש הרב על מוסר מעשי ועל המאבק בנטייה האנושית לחטא. כל צוואה מתמקדת במידה טובה אחת שיש לאמץ או במידה רעה שיש להימנע ממנה: צוואת ראובן מתמקדת בשמירה על הטוהר המיני (נגד הזנות), צוואת שמעון: מזהירה מפני הקנאה, צוואת יהודה על רעת היין וכך כולן.
הצוואות צמודות לרעיונות התנ״ך בדבר הרוחנית של לוי והמנהיגות המדינית/מלכותית של יהודה, שני המשוחים בישראל.
הצוואות, שנכתבו במצרים, מזהירות מפני השחיתות העתידית של הכהונה והמלכות בישראל, ומנבאות גלות ואסונות. עם זאת, האזהרות הללו מוחלפות בהבטחה לגאולה עתידית על ידי דמות מושיע הן מזרע לוי והן יהודה. הצוואות ממקמות את לוי (הכהונה) מעל יהודה (המלכות) כבכור הרוחני, ואלו מקורות הישועה שמהן תצמח הגאולה לישראל ולעולם.
