זהו ספר על הלב שאינו מוצא את הדרך החוצה — ועל הדרך שלקח לו עד שהעז לדבר. בתור ילדה שסבלה מאילמות סלקטיבית, המחברת מצאה מחסה ומשמעות בטלנובלות, בשפה הספרדית ובחברויות שיוצרות מרחב בטוח. דרך תיאורי עברה בתיכון, עבודות קטנות, מפגשים מרתקים (ולפעמים משמחים מאוד) והנחישות לנסוע לבד לניו־יורק וללוס־אנג'לס, היא חושפת איך שברים הופכים לצמיחה וכיצד קול אישי יכול להיחשף לאט ובאומץ.
מטרת הספר ברורה ונוגעת ללב: להיות קול עבור אלה שעדיין לא מדברים — להאיר את המלחמה הפנימית בין הרצון לדבר והאילוץ שאינו מאפשר; להפיח תקווה בילדים המתמודדים עם אילמות סלקטיבית; ולספק להורים ואנשי מקצוע תובנות מעשיות והבנה אמפתית לגבי המחשבות, החששות והתהליכים הנפשיים שעוברים על הילד/ה.
ספר זה מדבר אל כל מי שמרגיש שהעולם גדול מדי, אל הורים ומורים של ילדים עם קשיי דיבור, ולכל קורא שמחפש זיכרונות כנים, מעוררי תקווה וחיבור אנושי. סיפור אישי, חם ונוגע — שמתאים גם לליבם של אוהבי שפות, נסיעות וטלנובלות.
