What connects the mountains of the Hindu Kush with the genealogies of the Tribes of Israel?
For over two decades, Dr. Eyal Beeri has journeyed into the heart of Pashtun and Pathan communities across the Indo-Afghan region. His first mission, in 2007, on behalf of Rabbi Eliyahu Avichail of blessed memory and the founders of Amishav, led him to remote villages in India and Afghanistan—where ancient genealogical traditions, enduring memories of “Bnei Israel,” and customs echoing the biblical world have been carefully preserved.
His academic research at Ariel University, his doctoral work based on rare Pashtun genealogical manuscripts over five hundred years old, and the documentary film he later released on YouTube all converge into a compelling narrative: a vast Muslim community that, for generations, has identified itself as “Bnei Israel,” tracing its lineage to the tribes of Judah and Benjamin and carrying a historical memory that has not faded.
This is not merely a study of a distant past. It is a living story of people, identity, and a bridge being built between worlds. The book presents rare archival materials, early Afghan historical sources, personal field testimonies, and contemporary DNA findings—inviting readers to reconsider one of the most intriguing questions in the history of the Lost Tribes of Israel.
Is it possible that among the mountains of Central Asia an ancient biblical story still resonates?
The answer, it seems, awaits within these pages.
מה מחבר בין הרי ההינדו־כוש לאילנות היוחסין של שבטי ישראל?
מזה למעלה מעשרים שנה יוצא ד"ר אייל בארי למסע מתמשך אל לב הקהילות הפתאניות והפשתוניות במרחב ההינדו־אפגני. שליחותו הראשונה, בשנת 2007, מטעם הרב אליהו אביחיל ז"ל ומייסדי עמישב, הובילה אותו אל כפרים נידחים בהודו ובאפגניסטן — שם נשמרו מסורות יוחסין עתיקות, זיכרונות של “בני ישראל” ומנהגים המעוררים הד רחוק מן המקרא.
מחקריו האקדמיים באוניברסיטת אריאל, עבודת הדוקטורט שעסקה בארכיוני אילנות יוחסין בני למעלה מחמש מאות שנה, והסרט התיעודי שהעלה ל־YouTube — כולם מצטרפים למסכת מרתקת: קהילה מוסלמית רחבת־היקף, המגדירה את עצמה מדורי דורות כ“בני ישראל”, מייחסת עצמה לשבטי יהודה ובנימין, ונושאת עמה זיכרון היסטורי שלא כבה.
זהו איננו רק מחקר על עבר רחוק — אלא סיפור חי של אנשים, של זהות, ושל גשר הנבנה בין עולמות. הספר פורש בפני הקורא תעודות נדירות, מקורות אפגניים קדומים, עדויות שדה אישיות ובדיקות DNA עכשוויות — ומזמין לבחון מחדש את אחת הסוגיות המסקרנות בתולדות נדחי ישראל.
האם ייתכן כי בין הרי אסיה המרכזית מהדהד עדיין סיפור מקראי עתיק?
התשובה, כך נדמה, ממתינה בין דפי הספר.
