אל תזכרי לשכוח" הוצאת דייזי בעריכת אלי הירש, הוא ספר על אהבה תשוקה שבר ואובדן. הוא ספר קינה מחד, אך גם ספר תעצומות נפש מול תהום. שירי קינה ממלאים תפקיד עמוק בתרבות מהעת העתיקה. אנו כעת בתקופה שנשתבשו בה יסודות הקיום, נתשברו האידאות והרגשה נקלע למצוקה ונקרע לקרעים נועל האובדנים. האישי והפוליטי הפרטי והלאומי הפכו למקשה אחת של צער כאבי, יחד עם זאת האהבה ממלאת את השורות והציפייה לתקווה באה בדרכים סמויות. הספר הוא מסע פנימי של אמת, שהיא אמת נוקבת ישירה ומליאת התפעמות מהחיים שמסמנים לנו נפילות ועליות. הספר שונה משני הספרים הקודמים "אנא סמר" 2022 ו"אסור כתוב על האושר" 2024 שנערכו גם על ידי העורך אלי הירש. הספר מפתיע בשונותו הן בתימות והן בשפה הפואטית החתרנית והחדשה.
כבר בשורה הפותחת של השיר הראשון "הַאִם הַרְגַּשְׁתָּ נָאַהֶבֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה?" - נחשפת נקודת המבט של הספר כולו: חשבון נפש נוקב. זהו ספר של שירי קינה, תעודת יתמות ובדידות שנפרשת על פני חיים מלאים וגדושים - גדושים באהבה אך גם באובדן ובכאב. בין השירים מרחפת דמות מסתורית של גבר המשנה תדיר את מקומו בחיי המשוררת. הוא בן זוג ומאהב, נוטש וננטש, לפעמים בלתי מושג, זכור מעבר רחוק או מתגשם רק בעתיד, ממשי ובדיוני, חושני וסמלי, חי ומת, נאמן ונעלם. דמות הגבר מצליחה לייצג במכלול פניה את הציר סביבו חג הספר כולו: המתח בין כמיהה גדולה לאהבה לבין מפח נפש ושברון לב.
ככל ספריה של זמירה פורן ציון, גם ספרה החדש פורץ למרחבים פואטיים חדשים, בלתי מסומנים, שרק נרמזו בספריה הקודמים. אחרי ספר הביכורים, "אנא סמר", שבלט בחריפותו החברתית והאקטיביסטית , וספרה השני, "אסור לכתוב על אושר", שהוקדש בעיקרו לשירי אהבה , הספר השלישי הולך אל המקומות החשוכים, אלו שהכי קשה לגעת בהם, אלו שמבקשים להיוותר בחשכה. זוהי חשכה אישית מאוד, אבל ברור שהיא משותפת לכולנו, ולא רק מאז השבעה באוקטובר. יחד עם החשכה מופיעה גם פואטיקה של חשכה - שירים שקורסים לתוך עצמם מרוב צער, מתנפצים לרסיסים או נקרעים לגזרים , והמשוררת, בכוחה הבלתי נדלה, נופחת בהם רוח חיים למרות כל השסעים.
"אל תשכחי לזכור, אל תזכרי לשכוח" הוא ספר השירה השלישי של ד"ר זמירה פורן ציון. היא אמנית וחוקרת ספרות, מרצה ומנחה של קבוצות כתיבה ומפגשי שירה בישראל ובעולם. יצירותיה הולחנו ועובדו למחזות.
