בשנים 2003-2004, כסטז'ר וכמתמחה צעיר (בן 29) ברפואת ילדים, חקרתי את קצה היכולת שלי ביום, ובלילה כתבתי על סטיבי ניקס ואריק איינשטיין בפורום "אגדות רוק" בתפוז. זה כמעט כל מה שאתם צריכים לדעת.

רשימה ראשונה - עוד כמה דברים שכדאי לכם לדעת עלי:

אני לא שייך. לזמן ולמקום, שבו אני חי ומשלם מיסים. כמו ג'וני ראטן במועדון לורדים אנגלי, כמו פול מקארתני בלוויה של עצמו, כמו רוני ואן זאנט על מטוס, ככירורג בניתוח צילום חזה.

בראשי אני תמיד איפשהו בשנות ה-70, מאזין לטוד רנגרן מבצע את Hello, it's me, שלמרבה הזוועה כלל לא מופיע בספר זה. צופה בפרק של "קולומבו" (סדרת בלש משנות השבעים) וחושב מחשבות על וודי אלן. המחשבה העיקרית – אני די בטוח שאין תבונה מסדרת בעולם, אבל לא הייתי רוצה למות ולהגיע לגיהינום ככופר. שומר את האופציות פתוחות – אולי אלוהים מתחזה לפוליטיקאי.

מוזר, בשנת 2003, כשהתחלתי לרשום רשימות על רוק - בחרתי את השם "הולדן קולפילד בשדה". לא הבנתי כמה הוא הולם. הוא האלטר אגו שלי.

היום (שנת 2025) כשאני מוציא את הספר לאור – אני כבר מבוגר יותר, עשיר יותר ופחות נחוש לשנות את העולם. הפכתי להיות דודה פולניה ממוצא מרוקאי.

אתם תמצאו כאן הרבה קטעים שלי משתפך על אישיותי הבלתי נסבלת בעליל. זה יהיה מתובל בהמון רשימות על רוק קלאסי.

הכוכבים האמיתיים של הספר הם האחים אולמן, לינרד סקינרד, הביטלס, פינק פלויד, לד זפלין, קט סטיבנס ואריק קלפטון. אני רק מלווה אותם בזמן שהם מלווים אותי.

לצורך כתיבת הספר עברתי על רשימותיי מאותן שנים. זה לא היה פשוט. היו כאלף עמודים סמי-קוהרנטיים בסיום האיסוף והעימוד. צמצמתי אותם ל-320 עמודים. אני בטוח שתהנו.

הקטעים שנשרו ישמשו אותי בעתיד לרב-מכר נוסף. או כניירות לעיצוב החדר.

אל תיבהלו אם אתם לא מבינים הקשר מסוים; רוב הסיכויים שגם אני לא. פשוט דפדפו.

אם הבנתם משהו ובכל זאת לא צחקתם או חלף בכם הרהור – האשם כולו בכם. אין אחריות לתוכן או להומור. רק בדיחות אבבא (ABBA) וקרשים למדורת אש התמיד של הרוק.

זה הסיפור שלי. תבלו!