טיוטות של עצמי

ספר שלא מנסה לתקן אותך. רק להראות לך מה כבר קורה שם.

יש ספרים שמסבירים לך איך לחשוב.

יש כאלה שנותנים שיטות, כלים, שלבים, הבטחות.

הספר הזה עושה משהו אחר לגמרי.

הוא לא מלמד אותך מי להיות.

הוא לא מנסה לשפר אותך.

והוא בטח לא מניח שיש בך משהו שדורש תיקון.

במקום זה, הוא מתחיל לשים לב איתך.

לאט, דרך סיטואציות יומיומיות, דרך מחשבות שעוברות מהר מדי כדי להיתפס, דרך רגעים קטנים שאתה רגיל לעבור מעליהם בלי לעצור — הספר מפרק בעדינות את מה שנראה לך מובן מאליו:

איך אתה מרגיש, איך אתה בוחר, איך אתה מספר לעצמך מה קרה, ואיך כל זה קורה הרבה לפני שאתה בכלל שם לב.

זה לא תהליך של “התפתחות אישית”.

זה תהליך של התקרבות.

ומה מיוחד כאן באמת?

הספר לא נגמר בעמוד האחרון.

במהלך הקריאה אתה מופנה לאפליקציה שמלווה אותך לאורך הדרך.

לא אפליקציה שמנתחת אותך, לא כזו שנותנת ציונים — אלא מרחב שקט שבו אתה כותב, מקליט, בוחר, ומשאיר סימנים קטנים לאורך כל הדרך.

כל טיוטה בספר פוגשת אותך גם שם.

וכל תשובה שלך מצטברת.

ובסוף — כל החומר הזה לא נשאר מפוזר.

האפליקציה אוספת אותו ומרכיבה ממנו משהו אחד:

הסיפור שלך.

לא סיכום, לא אבחון, לא תוצאה.

סיפור.

כזה שאפשר לקרוא.

כזה שאפשר לשמור.

וכזה שאפשר לחזור אליו ולכתוב מחדש.

חשוב לדעת

הסיפור הזה שייך לך.

הוא לא נשמר אצלנו, לא משותף, לא מנוהל מבחוץ.

אתה יכול למחוק, לשנות, להוסיף, לשכתב — מתי שתרצה.

כי אם יש משהו שהספר הזה לא עושה,

זה לסגור אותך בתוך גרסה אחת של עצמך.

קצת עליי

אני ענבל לוי, בעלת תואר שני בפסיכולוגיה (לא קלינית), ובוגרת הכשרות בתחומי מיינדפולנס ו־DBT.

אבל הספר הזה לא נכתב מתוך ניסיון “לטפל”, ולא מתוך רצון ללמד אותך שיטה.

הוא נכתב מתוך מקום הרבה יותר פשוט:

לשים לב למה שקורה לנו — רגע לפני שאנחנו מסבירים אותו.

למי זה מתאים?

למי שמרגיש שהוא כבר “מבין את עצמו”

אבל איכשהו הדברים ממשיכים לחזור.

למי שקרא כבר ספרים, עשה תהליכים, למד שיטות —

ועדיין מרגיש שיש שם משהו שלא נתפס.

ולמי שפשוט רוצה לעצור רגע באמצע יום רגיל

ולראות משהו שהוא אף פעם לא עצר עליו באמת.

זה לא ספר שמבטיח שינוי.

זה ספר שמתחיל תנועה.

ומה שתעשה איתה,

זה כבר הסיפור שלך, או לפחות הטיוטה.