כתב העת 'אימורים' - כלי להפצת העמקות של סדר קדשים

מאז חורבן הבית וביטול עבודת הקרבנות לפני כאלפיים שנה, הלך והתמעט העיסוק בהלכות קדשים עד שיצא מכלל לימוד של "הלכה למעשה". אמנם בש"ס אין זכר לחילוק תהומי בין סוגיות קדשים לשאר חלקי התורה, אך בכמה מקומות נמצאת התמיהה "הלכתא למשיחא?" אודות הכרעה לדינא בעניינים אלו.

לאחר חתימת התלמוד התעצמה הירידה התלולה בלימוד סדר קדשים, ומלבד הרמב"ם שהקיף את כל חלקי התורה, לא עמדו לו פוסקים. חלק זניח אף יותר הוקדש לו בספרות השו"ת, שהרי בחשכת הגלות לא נמצאו שואלים אל גדולי הדורות בדיני הקרבנות. אפשר שהניתוק הרגשי מהקרבנות תרם אף הוא לצמצום העיסוק בהלכותיהם.

בקרב הפרשנים התמונה מעודדת מעט יותר: רש"י ותוספות לא מנעו את כתיבתם מסוגיות קדשים, אך גם כאן קל להבחין במיעוט הספרים. חלק מהאחרונים הנלמדים ביותר על קדשים, כגון הקרן אורה, המרומי שדה והשפת אמת, צמחו מקרב הישיבות שהתייסדו משנות הת"ר ואילך, כאשר הבכורה שמורה לישיבת וולאז'ין.

בתחילת התפתחות שיטת הלמדנות בהובלת הגר"ח מבריסק, ניתן היה לראות התקדמות רבתי במעמדו של קדשים, שהמשיכה ביתר שאת אצל בנו הגרי"ז ותלמידיו. אך כיום רוב עולם הישיבות כמעט ואינם עסוקים בענייני קדשים, אף שהם מושפעים באופן מכריע משיטת הגר"ח. יוצא מן הכלל הוא בית מדרשו של החזו"א, שהפליא לעשות בקדשים כבכל התורה כולה.

אלא שנדמה כי בשנים האחרונות נפל דבר, והתרבו ספסלי בית מדרשו של סדר קדשים בתוך היכלי הישיבות, לצד התרחבות העיסוק בספרי המחשבה. אין להתעלם ממפעליו הכבירים של מרן הח"ח בענין, החל מ"ליקוטי הלכות" ו"אסיפת זקנים", דרך ייסוד כולל הקדשים הראשון, וכלה בכתיבת מאמרים רבים על חשיבות הנושא. ללא ספק, לכל אלה חלק רב בעלייתו של סדר קדשים על הסטנדר הישיבתי.

המאסף "אימורים" נטל על עצמו את המשימה להעניק במה עיונית ללומדי סדר קדשים, מתוך הכרה בגודל הענין.

לא נותר אלא לסיים בדברי הגמרא (שבת ל"א, א') על הפסוק "והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת – חכמת זה סדר קדשים". וידוע הדבר, כי "ודאי שאין נקרא חכמה מה שאין בו עיון" (רמח"ל, הקדמה למסילת ישרים).