על "אביי ורבא", על "רב ושמואל" ועל "רבי יוחנן וריש-לקיש"

אביי ורבא מגדולי ה"אמוראים" שהנהיגו את העולם היהודי הבבלי לפני כ-1500 שנה וחלקו ביניהם במאות מחלוקות. אביי גדל בעוני וביתמות מלידה בבית דודו רבה בר נחמני שהיה עני מרוד. ולעומתו רבא גדל בבית עשיר בעיר הגדולה "מחוזא", והיה עשיר מופלג בעצמו. וכן היה מקורב ל"חלונות הגבוהים" בבית המלוכה של "שבור-מלכא" מלך פרס. האם זה מקרי שבכל מחלוקותיהם, אביי תמיד לטובת הצד "החלש", העבד, השפחה, הלווה, השוכר, היתום, ורבא בדיוק להפך... תמיד לטובת הצד "החזק", האדון, המלווה, המשכיר ובעל ההון?

הספר המונח לפניכם טוען - וגם מוכיח - שאביי היה בעל גישה "סוציאליסטית", דגל בדאגה לחלשים בחברה, וותרן בענייני רכוש, "אדמו"ר חסידי" מיסטיקן המתחבר בקלות לניסים ומופתים שמעל לטבע, וכן איש המתייחס למציאות "בשטח"... מבלי להתעסק בתיאוריות אבסטרקטיות.

רבא לעומת-זאת היה בעל גישה "קפיטליסטית", קנאי לרכושו ובעל דאגה לבעלי ההון, ראש ישיבה "ליטאי", רציונאליסט שדגל במוח וסברא והזדקק למיסטיקה רק כשלא היו הסברים אחרים, ותיאורטיקן שבכוח סברותיו הפך תיאוריה למציאות. וזאת נוכיח בעזרת סקירה כללית ופרטנית של מחלוקות ואגדות אביי ורבא בתלמוד הבבלי.

עבודת המחקר המתועדת כאן זכתה בפרס עמינוח לשנת תשע"ג ולהלן מדבריהם של חברי ועדת פרס עמינוח: "הרב זאב פרנק בדק את מחלוקותיהם של אביי ורבא בירר בכל מחלוקת מה יסוד סברתם וכו' ולאחר שניתח את 427 המחלוקות מצא כי אכן יש מאפיינים קבועים בשיטתו של כל אחד מהם. יש כאן חידוש רב! נעשתה כאן עבודת מחקר גדולה וראויה! על כל אלה מצאנו להעניק לרב זאב פרנק את פרס עמינוח לשנת תשע"ג. ועל זה באנו על החתום: פרופ' נוח עמינוח יו"ר. ד"ר יעל לוין. ד"ר יוסי שרביט."

מתוך דבריו של העיתונאי והשדרן מר חיים זיסוביץ' בטקס הענקת פרס עמינוח לרב זאב פרנק:

"העיקר ביצירתו של הרב זאב פרנק טמון בְּהַצָפתָהּ על פני השטח של שאלה חשובה ורגישה מאין כמוה, והיא השאלה: האם זה לגיטימי - מבחינתנו כאנשי אמונה תורה ומצוות - לתלות "דרכים" בלימוד, ופסקי הלכה של גדולי האמוראים בנסיבות חיים אישיות?

והרב זאב פרנק בספרו מכריח אותנו להתמודד עם השאלה הנכבדה הזאת מסיבה פשוטה מאוד: הוא מציג בפנינו את העובדות, ואני מדבר על עובדות שהמחבר גילה אותן לראשונה, וזאת למרות שיהודים לומדים גמרא והוויות דאבי ורבא מזה מאות רבות בשנים, ועל העובדות הנחשפות אין ויכוח, וגם אי-אפשר להתווכח"! הרב יואל קטן עיתון בשבע: "עבודה מעניינת וחשובה. חוכמה ומלאכה כאחד"!

על "רב ושמואל"

רב ושמואל שניים מגדולי האמוראים, מנהיגי גולת בבל היהודית לפני כ-1500 שנה. דבריהם נלמדים רבות בפקולטות לתלמוד, בשיעורי הדף היומי בכל רחבי העולם וכמובן בישיבות ובבתי המדרש השונים.

אבל מה אנחנו באמת יודעים על אישיותם השונה ועל גישותיהם השונות בהלכות ובהליכות? ומה אנחנו יכולים ללמוד על אישיותם מתוך סקירה של כל האגדות אודותיהם המפוזרות בתלמוד הבבלי והירושלמי ומתוך 372 מחלוקותיהם המציפות את דפי הגמרא?

כל מחלוקת, אגדה, מימרה, וכדומה מכילה פיסת אינפורמציה ישירה או מרומזת על טיבם וטבעם, אך תמונה מלאה מתקבלת רק בהצטרף כל אותן פיסות מידע לכדי תַּצְרֵף (פאזל) אחד.

הספר המונח לפניכם מהווה תַּצְרֵף של כל מה שעולה מכלל המחלוקות והאגדות, ועושה לדמויות האגדתיות הנעלות רב ושמואל "האנשה", בהעניקו להם אופי אנושי על חולשותיו ומעלותיו.

הספר המונח לפניכם טוען - וגם מוכיח - שרב היה פרגמטי-פרקטי, איש הלכה קשוח ונטול רגש, תקיף, ובעל השקפה לאומית-בדלנית, ושמואל - לעומת זאת - היה פורמליסט שמקדש את הסמלים, את הכללים, ואת המילה הכתובה, איש אמוציונאלי מלא רגש הפועל מתוך חמלה, סבלני וסובלני באופיו, בעל השקפה קוסמופוליטית שאינה פוסלת הכרות קרובה עם גויים, ופטריארכלי ביחסו לנשים.

"רב ושמואל" הוא הספר השני של הרב זאב פרנק בסדרה העוסקת באפיונם של אמוראי בבל הידועים, והוא רואה אור לאחר שהספר הראשון בסדרה "אביי ורבא" זכה בפרס עמינוח לשנת תשע"ג.

על "רבי יוחנן וריש-לקיש"

רבי יוחנן וריש לקיש, שתי דמויות אפופות הוד קדומים, שסיעור המוחות ביניהם יצר את החברותא המפורסמת ביותר בארץ ישראל של ימי התלמוד, החברותא שהנפיקה 355 מחלוקות - חלקן סוערות ביותר - שהאחרונה שבהם הסתיימה בלא פחות ממוות של שניהם. (ראו עמוד 457 בפרק "אגדות רבי יוחנן וריש-לקיש" בתוך הספר).

יחד עם היותם לחברותא, הם היו גם גיסים (ריש-לקיש נישא לאחותו של רבי יוחנן) עובדה שהוסיפה כנראה "דלק" משפחתי למרקם היחסים הסוערים ביניהם גם בלאו הכי.

רבי יוחנן שנא את בבל ואת הבבלים. נכון! זה לא כתוב בפירוש בשום מקום, אבל זה משתקף מבעד לעשרות מחלוקות, אגדות ומימרות המפוזרות ב"ים-התלמוד".

ריש-לקיש היה איש "צבעוני" ונועז, (שהיה מסוגל לפעמים להשתטח על כרסו הענקית מעל רצפת בית המדרש ולצווח את דעתו בסוגיה הנידונה) וצבעוניותו זו באה לידי ביטוי בבירור מבעד לעשרות מחלוקות, אגדות ומימרות.

לרבי יוחנן היתה "חולשה" לבגדים והוא הוא זה שקבע: "כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה"! ויחסו המיוחד לבגדים גם-כן משתקף שוב ושוב בעוד ועוד מחלוקות אגדות ומימרות.

כאן תקראו ותלמדו על רבי יוחנן וריש-לקיש גם את מה שלא נודע עליהם עד עתה, ואפילו אם אתם נמנים על חובשי ספסלי בית המדרש.

"רבי יוחנן וריש-לקיש" הוא הספר השלישי בסדרה של הרב פרנק העוסקת באפיונם של אמוראי בבל וארץ-ישראל.