3 כרכים

זה קובץ של סיפורים אישיים אבל זה גם סיפור של דור

דור שחלקו לחם גם ב-1967 במלחמת ששת הימים (וחלקנו גם במלחמת יום הכיפורים). כשכל העם צהל ושמח ברחובות, חודשים ספורים אחרי הוצאת אלבומים וסיפורי ניצחונות כשעדיין שרנו בקולי קולות בגרונות ניחרים "נאצר מחכה לרבין איי יה יאיי....

דור שלם מצא עצמו בחפירות, לא מוכן, לא ממוגן, רחוק מצהלות ההמונים מרגיש עזוב, מרגיש נשכח

בלי תוכנית ברורה, בלי משימה, משחק עם המזל מול צלף מיומן ורעם פגז שלא ברור לאן מכוון מסתתר בטנק או במחפורת ושומע ללא הרף רעשי פצצות מתרסקות ורואה את גרגרי החול במחסה המאובק, ומתפלל שהפגז הבא יהיה קצת יותר מרוחק

ורואה זחל"מים מתרסקים כשעולים על מוקשים ורואה חלקי גופות מדממים שרק לפני רגע היו חברים ומחלץ על הגב פצועים ממארב דמים כשזה ברור שרק הוא אחראי שישארו בחיים ונושא שנים את המשא הכבד של האובדן והשכול.

מסע דמים, בלי להבין וללא בקשת הסברים מאלה שנקראים הדרגים הממונים ובלי שתהיה כתף להישען עליה ולוכות לקצת תמיכה ואולי גם להזיל דמעה ולחפש דרכים להשתחרר מהמועקה ומהפחדים והאימה גם עכשיו, שנים אחרי שכל זה היה

מילים שלא ניתנות כמעט להפרדה - דם, יזע ודמעות, שיכחה, התעלמות ופוסט טראומה...

לכל אלה ורבים אחרים הכתיבה לספר מהווה אולי שסתום ותרופה וקצת נחמה והכרה מאוחרת לכך שזו הייתה ממש מלחמה ארוכה קשה ונוראה בלי הוד והדר ואותות הצטיינות ואלבומי נצחון - מלחמת התשה. צריך לזכור שכולנו שם בין 1967 ל- 1970 בשנות העשרים לחיינו ויש פצעים, שער היום אחרי שכבר עברו יותר מ- 50 שנים, עדיין מדממים, לא מגלידים... המשותף לנו, שהיינו מאוחדים למען שמירה על ארצנו!

(עמירם זקין, מפקד ולוחם במלחמות ישראל, וגם במלחמת ההתשה)