בתיכון היינו חברים טובים: יו־יו, רפי, ילי ואני — ׳הרביעייה'. אבל מאז עברו

כמעט עשרים שנה, וכל אחד מאתנו עבר מה שעבר. החיים פיזרו אותנו.

יואל חי בשנים האחרונות בצפון, ואני פוגש אותו רק כשאני עולה למירון

לציון הרשב"י. רפי מבלה לרוב בהודו, ורק לעיתים רחוקות מגיח לביקור

מולדת. ואייל, שגר עדיין במרכז, הפך לעכבר היי־טק שיוצא בקושי

מהמחילה שלו.

ואז יואל התגרש, רפי נחת פתאום לביקור, אייל התחיל להרגיש קצת חנוק

במחילה המוזהבת שלו, ואני — אני קניתי אופניים.

אני והאין רוכבים על אופניים הוא סיפור על ארבעה חברי ילדות, החוזרים ונפגשים זה עם זה, וכל אחד עם עצמו.

בעין משעשעת וברוח טובה אורג רן ובר רכיבה ביער עם לימוד קבוצתי בסלון, טיולי ג'יפים במדבר עם טבילה לילית בחוף הילטון, וגם הרבה קפה שחור - לכדי מסע פנימי, מקומי ועכשווי. בתוך כך שוזר ובר סיפור בעל תובנות רוחניות ונפשיות, לאור תורתו של רבי נחמן מברסלב, בצורה השווה לכל נפש ובגובה העיניים.

מתוך הספר:

"זה לא חסר לך?" שאל רפי. "מה?"

"הים, האקשן." הוא עצר רגע ואחר כך הוסיף, "אתה יודע, כל החבילה." הבטתי בו. "אולי יהיה לך קשה להאמין לי, אחי, אבל - לא בכלל לא. אני ממש שמח במקום שלי. יש לי קשר נפלא עם אשתי, עם הילדים שלי. זה נבנה לאט לאט, לבנה אחר לבנה. אני מרגיש שזה אמיתי, וטוב לי". "לי זה נראה מפחיד, לסגור לעצמי את כל האופציות," הוא אמר, שטף את השיער שלו במים והתיז עלי.

"אבל עכשיו?" שאלתי, והתזתי עליו קצת בחזרה. "עכשיו - טוב לך?" הוא הפנה את מבטו והשקיף לחוף. "לא לגמרי. אני

מרגיש שהכול גדול עלי" הוא הודה. "אבל מה זה משנה?"

רן ובר, חיבר את הרומן הנמכר התגלות, ואת רבי המכר סוד הנקודה הטובה להיות בשמחה, בוודאי ישנה אהבה ולחיות את היוםב

אלומות

אני והאין

⁦₪ 60⁩